יהודי ובן נח: מודל שתי הקומות

השאלה

מי שגנב, או אפילו רצח, נתפס בעיני רבים כיהודי דתי שחטא. ומי שמחלל שבת או אוכל לא כשר נתפס כמי שאינו שומר מצוות. מה קובע את ההבחנה הזו? נחזור לשאלה בסוף.

שבע מצוות בני נח

הגמרא (סנהדרין נו.) מונה שבע מצוות שנצטוו בהן כל בני האדם: דינים, ברכת השם (איסור לקלל את ה'), עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, גזל ואבר מן החי.

הרמב"ם (הלכות מלכים ט, א) מוסיף שתי נקודות חשובות:

1. אלה מצוות ש"הדעת נוטה להן": אדם בר דעת מבין אותן בעצמו.

2. הן שלב ראשון בהתפתחות אחת: אדם הראשון נצטווה בשש, נח הוסיף אבר מן החי, אברהם נצטווה במילה, יצחק הפריש מעשר, יעקב הוסיף גיד הנשה, "עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו".

שתי הנקודות קשורות. שבע המצוות הן היסוד האנושי המשותף לכולם, ועליו נבנו שאר המצוות.

שני סוגי הרכבה

בהלכה יש שתי דרכים לחבר שני דברים (המונחים של הרוגצ'ובר ששאובים מהמורה):

• הרכבה "מזגית": שני החלקים מתמזגים ליישות חדשה אחת.

• הרכבה "שכונית": שני החלקים נשארים כמו שכנים, זה לצד זה.1

ומכאן השאלה: האם יהודי הוא בן נח שנוספה לו קומה ("שכונית"), או ברייה חדשה לגמרי ("מזגית")?

שתי עמדות

הרב קוק מתלבט בשאלה. לדעתו, התוכנית המקורית הייתה שתי קומות. אבל האנושות התקלקלה, וגלות מצרים "צירפה" את ישראל עד שנעשו "בריה חדשה" מכף רגל ועד ראש.2

בספר "בית ישי" מובאות שתי גישות:

• ישראל הם "בן בכור" בתוך האנושות. כך במשנה (אבות ג, יד): "חביב אדם שנברא בצלם... חביבין ישראל שנקראו בנים למקום". כל אדם נברא בצלם אלוקים, ומתוכם ישראל חביבים במיוחד.

• ישראל הם סוג אחר. לפי הכוזרי, היהודי שונה מבן האדם כמו שהאדם שונה מהחי.

מה ההבדל בפועל?

הרב קוק מראה שגם במצוות המשותפות, הפרטים שונים. אצל בן נח ההלכה נקבעת לפי הטבע, ואצל ישראל לפי ההלכה:

• אבר מן החי: בהמה שנשחטה ועדיין מפרכסת. לבן נח אסור לאכול ממנה, כי היא עדיין חיה. לישראל מותר, כי נעשתה שחיטה (חולין לג.).

• ייחוס: בן נח מתייחס אחר אמו, שהיא ודאית בטבע. ישראל מתייחס אחר אביו, מכוח חזקה הלכתית.

• גיל מצוות: לבן נח אין גיל 13. הוא חייב מרגע שהוא מבין.

לכאורה זו ראיה שישראל הם ברייה חדשה. אבל לא בהכרח. לפי הרמח"ל (דרך ה'), בני נח נועדו לחיות בעולם טבעי מתוקן, ולכן ההלכות שלהם נקבעות לפי הטבע. ישראל נועדו להשפיע על כל המציאות, הגשמית והרוחנית, ולכן יש להם מצוות נוספות מסוג אחר. הקומה השנייה משפיעה על הראשונה, אבל לא מבטלת אותה.

כך גם רבנו ניסים גאון (בהקדמה לש"ס): כל המצוות שתלויות בסברה מחייבות את כל בני האדם "מן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ".

קשה לקבוע בתיאוריה מתי הבדל הופך ליישות חדשה. אבל בהלכה המעשית יש לשאלה השלכות ברורות, וכולן מצביעות על שתי קומות.

ההשלכות: שתי קומות

1. דין בין יהודי לגוי. כשיהודי וגוי באים לבית דין, לפי איזה חוק דנים? הרמב"ם (מלכים י, יב) פוסק שעם גר תושב (גוי ששומר שבע מצוות) דנים לפי דיני בני נח. למה דווקא לפיהם? ה"בית ישי" מסביר: דיני בני נח הם דיני הצדק והיושר האנושי, והם מחייבים גם את ישראל. לכן הם הבסיס המשותף לשני הצדדים.

2. מצוות "דינים": מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן. אחת משבע מצוות בני נח היא "דינים". מה היא כוללת?

• לפי הרמב"ם (מלכים ט, יד): בני נח חייבים להושיב שופטים בכל מחוז, כדי לדון את העם על שש המצוות האחרות.

• לפי הרמב"ן (בראשית לד, יג): מצוות דינים כוללת גם את דיני הממונות שנצטוו בהם ישראל, כמו גניבה ואונאה. בתי הדין של בני נח צריכים לדון בדיוק כמו בית דין של ישראל.

לפי הרמב"ן, יש בסיס משותף למשפט של ישראל ולמשפט של בני נח. אבל לפי הרמב"ם אלה שתי מערכות שונות: משפט בני נח הוא משפט של צדק ויושר אנושי, ומשפט התורה הוא מערכת אחרת. לכאורה זה סותר את מודל שתי הקומות?

התשובה נמצאת בדברי הר"ן.

3. משפט התורה ומשפט המלך. הר"ן (דרשות, דרוש יא) כותב שיש בישראל שתי מערכות משפט. משפט התורה נועד להביא את השפע האלוהי, ולכן לפעמים הוא אינו מתקן את החברה בצורה הטובה ביותר. את זה משלים המלך, לפי כללי הצדק והיושר. כלומר, משפט המלך הוא בעצם משפט בני נח, וגם ישראל מחויבים בו.

נמצא שגם לפי הרמב"ם, הצדק והיושר מחייבים את ישראל, דרך משפט המלך. ולכן, כשיהודי וגר תושב באים לדין, דנים לפי דיני בני נח: הם הבסיס המשותף לשניהם.

4. "בכלל מאתיים מנה". הגמרא (סנהדרין נט.) קובעת: מצווה שנאמרה לבני נח ונשנתה בסיני, נאמרה לכולם. מצווה שנאמרה לבני נח ולא נשנתה בסיני, נאמרה רק לישראל. למה לישראל ולא לבני נח? כי "ליכא מידעם דלישראל שרי ולנכרי אסור": אין דבר שאסור לגוי ומותר ליהודי. ורש"י מסביר: כשישראל יצאו מכלל בני נח, "להתקדש יצאו, ולא להקל עליהם". כלומר, יהודי הוא בן נח עם קומה נוספת.

5. ילד יהודי. יש אחרונים שכתבו שילד יהודי חייב במצוות בני נח עוד לפני גיל 13, מרגע שהוא מבין אותן. הרי ילד גוי חייב בהן מאותו רגע, ויהודי אינו יכול להיות פחות מגוי.

6. איסור גזל. רבי שמעון שקאפ מסביר: איסור גזל אינו מבוסס רק על ציווי התורה, אלא על "דיני המשפטים", החוקים האנושיים שקובעים למי שייך כל דבר. התורה רק מוסיפה עליהם את האיסור "לא תגזול". לכן, גם לדעות שאין איסור תורה בגזל גוי, יש איסור משפטי. שוב: קומה אנושית, ועליה קומה הלכתית.

למה לקיים את הקומה הראשונה?

אם הקומה הראשונה מבוססת על סברה, אולי מקיימים אותה רק כי היא הגיונית? הרמב"ם (מלכים ח, יא) עונה שלא. גוי ששומר שבע מצוות "מפני הכרע הדעת" אינו "מחסידי אומות העולם", אלא "מחכמיהם". חסיד הוא מי ששומר אותן מפני שה' ציווה. וכך גם ליהודי (פירוש המשניות, חולין ז, ו): אנחנו לא אוכלים אבר מן החי מפני שנאסר על בני נח, אלא מפני שנאסר עלינו בסיני.

כלומר, יש שתי קומות, אבל שתיהן חלק מעבודת ה'. גם המוסר האנושי אינו מוסר עצמאי, אלא חלק מרצון ה'.

ובחזרה לשאלה

עכשיו אפשר להבין למה גנב נחשב "דתי" ומי שאוכל לא כשר אינו נחשב כך. כבר אריסטו לימד: כדי להגדיר דבר, מציינים את הסוג הכללי שלו, ואז את מה שמייחד אותו. למשל, האדם הוא "חי" (הסוג) "מדבר" (הייחוד).

כך גם יהודי: הוא "אדם" (הקומה הראשונה), שמייחדות אותו המצוות של הקומה השנייה. מי שרוצה לבדוק אם מישהו שומר יהדות, בודק את מה שמייחד את היהדות, ולא את מה שמשותף לכל בני האדם. כמו שלא בודקים אם ראובן הוא אדם לפי זה שיש לו רגליים.

זה לא אומר שהמצוות הייחודיות חשובות יותר. מי שרוצח פוגע ביסוד עצמו, ולכן חטאו חמור יותר. אבל הזהות היהודית נבחנת לפי מה שמייחד אותה. זו הבחנה לוגית, ולא קביעה על חומרת העבירות.