מי מנהל כאן את העניינים? על הניסים

אין "נס בתוך הטבע"

התמונה עד כאן: אלוהים ברא את החוקים ואת היכולת שלנו לבחור, ומאז העולם מתנהל לפיהם. אבל המקרא מלא בניסים: עשר המכות, קריעת ים סוף, מתן תורה. איך הם נכנסים לתמונה?

יש מי שמבחין בין שני סוגי התערבות: נס, שהוא חריגה מהטבע, ו"התערבות טבעית", שבה אלוהים גורם לטבע "לבחור" באחת מכמה אפשרויות בלי לחרוג מחוקיו. ורבים טענו שמי שמעמיד את חוקי הטבע מול המעורבות האלוהית מתעלם מהסוג השני. אבל זו טעות. חוקי הטבע, ככל הידוע לנו, אף פעם לא מאפשרים כמה אפשרויות. בהינתן מצב מסוים, הם קובעים תוצאה אחת ויחידה. "מזג האוויר מקרי"? לא. הוא כאוטי, כלומר קשה מאוד לחישוב, אבל הוא נקבע לגמרי. (אולי בעולם הקוונטים יש מקריות אמיתית, אבל גם זה שנוי במחלוקת, וגם שם לא ברור שיש "מקום" להתערבות.) לכן כל התערבות אלוהית היא בהכרח חריגה מחוקי הטבע, כלומר נס. אין דבר כזה "נס נסתר" שאינו חריגה: גם הוא חריגה, רק שאיש לא שם לב.

נס אינו סתירה לוגית. הוא רק בלתי אפשרי פיזיקלית, ומי שברא את החוקים יכול להשהות אותם. השאלה היא רק כמה זה קורה.

התדירות יורדת

והתשובה היא עובדה היסטורית: בתנ"ך יש הרבה ניסים. בתקופת התלמוד פחות. בימינו כמעט אין. חז"ל האמינו שיש מעורבות אלוהית בתוך הטבע, ובמובן הזה הדברים כאן חולקים עליהם. אבל כבר ראינו שבשאלות של עובדה אין סמכות, ושחז"ל חיו בעולם המדעי של זמנם.

ומה עם עדויות של אנשים בימינו? רבים מספרים על ניסים שחוו. אין לדחות אותן מראש, אלא לבחון כל אחת. אבל רובן לא עומדות בבדיקה. ראשית, מה שאנחנו שומעים אינו מדגם מייצג: שומעים על מי שניצל, לא על מי שלא. "באבות" ומכשפים בנו על זה קריירות. ושנית, דווקא משום שמדובר באירועים אפשריים, אין דרך לדעת אם הייתה התערבות. רק דיווחים על ניסים שסותרים חזיתית את חוקי הטבע, או ניסים שבאו אחרי הודעה מראש, יכולים להיחשב.

מה המשמעות של נס?

הרמב"ן חשב שניסים מחזקים את האמונה, וש"מן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים". אבל יש גם מבט אחר, ודווקא הוא מתאים לעיניים מודרניות. מדרש אחד, שגם הרמב"ם מביא, מתאר שאברהם הגיע למסקנה שיש "מנהיג לבירה" מתוך השאלה מי מסובב את הגלגל, כלומר מהסדר היומיומי של הכוכבים והשמש. דווקא השגרה היא שמוכיחה שיש מנהיג, לא החריגה ממנה. עולם שמתנהל בצורה כאוטית היה דווקא סימן שאין מנהיג. וזו בדיוק הראיה מחוקי הטבע שראינו במאמר הקודם.

ובמבט הזה, נס הוא דווקא סוג של "תיקון": כשרצון ה' לא יכול להתממש בתוך החוקים הרגילים, הוא נאלץ לחרוג מהם. אין מערכת חוקים מושלמת. ולכן היו שאמרו שהצורך בנס דווקא "מקטין" את אלוהים. ובכל זאת, לנס שמטרתו ברורה, כקריעת ים סוף, ובפרט כשהודיעו עליו מראש, יש משמעות: הוא מראה שאלוהים חפץ בעם הזה. אבל זה נכון כשברור לנו שאכן קרה נס, וזה נדיר מאוד.