אלוהים וההיסטוריה: האם יש לאירועים "מסר"?

"זכור ימות עולם"

התורה אומרת: "זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור". כלומר, ללמוד מההיסטוריה. וכך עשו הנביאים: הם הסבירו לעם "על מה אבדה הארץ", ואיזה חטא הביא איזה עונש. אבל שימו לב מה היה אז: הייתה נבואה, שאמרה במפורש מה אלוהים עושה ולמה. היום אין נביאים, ואין לנו שום כלי לפענח "מסר" מאירוע. ומי שמנסה, מקרין על האירוע את מה שחשב קודם.

"אולי אלוהים מנווט רק את התהליכים הגדולים?"

יש מי שאומר: נכון, אלוהים לא מתערב בחיי היחיד, אבל הוא מכוון את ההיסטוריה הגדולה, של העמים ובוודאי של עם ישראל. ב"משיכות המכחול הגדולות" הוא מנווט את המציאות. זה אפשרי, אבל לא סביר, משתי סיבות. הראשונה: גורלו של עם הוא בסך הכול סכום הגורלות של האנשים שבו. אם הגורל של כל אדם נקבע לפי חוקי הטבע ולפי הבחירות שלו ושל אחרים, גם הגורל של העם כולו נקבע כך. אין "קומה נוספת" שבה מישהו מחליט על התוצאה. השנייה: גם אילו אלוהים היה גוזר משהו על עם שלם, כל אדם בתוכו היה עדיין חופשי לבחור. הרמב"ם (הלכות תשובה ו, ה) שואל: אם אלוהים גזר שהמצרים ישעבדו את ישראל, למה הם נענשו? ועונה: הוא לא גזר על אף מצרי מסוים שישעבד. כל מצרי שהרע לישראל, אילו לא רצה, לא היה עושה. אלוהים רק ידע ש"זרעו של אברהם" ישועבד. כלומר, גם כשמדובר בעם, ההכרעה בפועל נמצאת בידי בני האדם.

הראיה הטובה ביותר: הפרשנויות הסותרות

הראיה הטובה ביותר לכך שאין כאן ידיעה היא העובדה שאותו אירוע מתפרש בדרכים הפוכות. חרדים הסיקו מהשואה שהציונות היא חטא. ציונים־דתיים הסיקו ממנה שהגלות היא חטא ושחייבים לעלות. הקמת המדינה היא "אתחלתא דגאולה" לאלה ו"מעשה שטן" לאלה. אותו אירוע, פרשנויות הפוכות. זה לא אומר שאחת מהן לא נכונה. זה אומר שאף אחת מהן אינה ידיעה. כל צד מצא באירוע את מה שחיפש.

ולכן המסקנה: אין לתת פרשנות תיאולוגית לאירועים היסטוריים, ואין טעם לחפש בהם מסר מאלוהים. יש לזה גם טיעון תיאולוגי: אם אלוהים רוצה שנלמד מהאירוע לקח, הוא היה דואג שהלקח יהיה ברור. ויש גם טיעון לוגי, שכבר ראינו: אלוהים אינו מחולל את האירועים, ולכן אין בהם "מסר" שלו.

"נחפשה דרכינו ונחקורה"

האם זה אומר שאסון אינו אומר לנו כלום? לא. אסון הוא הזדמנות לפשפש במעשינו. לא כי אלוהים שלח אותו, אלא כי טלטלה עוצרת אותנו וגורמת לנו לחשוב. אבל המסקנות צריכות לבוא ממה שהאדם כבר מאמין בו, לא מ"פענוח" האסון. חרדי שעובר אסון יבדוק אם הוא מתנגד מספיק לציונות. ציוני־דתי יבדוק אם הוא ציוני מספיק. האסון לא מכריע ביניהם, הוא רק מזכיר לכל אחד מה הוא חושב. ויש הבדל בין אירוע "דידקטי", שנועד ללמד אותנו משהו, לבין אירוע של "מדיניות", שבו אלוהים (אם הוא פועל) מנהל את העולם למטרותיו. גם האפשרות השנייה אינה מבוססת: אין שום דרך לדעת מה המטרות, ואם בכלל.