שתי השאלות הקשות: הרע והסתר הפנים

לפני שנגיע למחויבות, צריך לעצור אצל שתי שאלות שכל קורא שואל, ובלעדיהן התמונה לא שלמה. אם יש אל טוב, למה יש כל כך הרבה רע בעולם? ואם הוא קיים, למה הוא לא מתגלה?

בעיית הרע

כדאי להבחין בין שני סוגי רע. יש רע שבני אדם עושים: רצח, גזל, השואה. ויש רע שהטבע עושה: מחלות, רעידות אדמה, ילד שמת.

על הרע האנושי התשובה נובעת ממה שכבר ראינו. אלוהים ברא אדם שיש לו בחירה חופשית, וראינו שבלי בחירה אין טוב ורע בכלל. אבל בחירה אמיתית פירושה שאפשר לבחור ברע. ואלוהים, לפי התפיסה שכאן, לא "מחולל" את מעשי בני האדם. המעשים שלנו בידינו, ולכן גם האחריות עליהם. "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", אמרו חכמים, ורש"י מסביר: מה שתלוי בבחירה המוסרית והדתית של האדם, מסור בידיו ולא בידי שמים. מי שרוצה עולם שבו אי אפשר לרצוח, מבקש עולם של בובות.

על הרע הטבעי התשובה אחרת, והיא נובעת מהטיעון השני. אלוהים ברא עולם שמתנהל לפי חוקים קבועים. ראינו שזה בדיוק מה שמעיד עליו. אבל חוקים קבועים הם גם מחיר. חוק טבע לא בודק מי עומד מולו. אש שורפת גם צדיק. ואילו הטבע היה משתנה לפי מי שנמצא בסביבה, היינו חיים בעולם שאי אפשר להבין אותו: קופצים מהחלון ועפים למעלה, כי למטה עומד צדיק. בעולם כזה אין מדע, אין רפואה, אין תכנון, ואין גם בחירה, כי אי אפשר לדעת מה יקרה בעקבות המעשים שלנו. כלומר, הרע הטבעי אינו "עונש" ואינו שרירותיות. הוא תוצאה הכרחית של ההחלטה לברוא עולם עם חוקים, ועם יצורים שבוחרים בתוכו. במובן הזה, ידיו של אלוהים "כבולות": לא בגלל חולשה, אלא בגלל ההיגיון ובגלל מה שהוא עצמו רצה.

מכאן גם התשובה לשאלה העתיקה "צדיק ורע לו": למה צדיקים סובלים? כי חוקי הטבע לא מבחינים בין צדיק לרשע, ומעשי בני אדם מסורים לבחירתם. השאלה הייתה קשה רק למי שהניח שאלוהים מתערב בכל פרט. לפי התמונה שכאן, זו לא קושיה אלא תוצאה צפויה.

הסתר הפנים

ועכשיו לשאלה השנייה: למה אלוהים לא מתגלה?

תחשבו על הורה. כשהילד קטן, ההורה מעורב בכל צעד: מאכיל, מרים, מונע נפילות. ככל שהילד גדל, ההורה מתרחק בכוונה. לא כי הוא אוהב פחות, אלא כי הוא רוצה שהילד יעמוד על רגליו. כך גם ביחס שבין אלוהים לאנושות. בתקופת התנ"ך הוא היה מעורב: ניסים, נבואה, התערבות גלויה. עם הדורות ההתערבות הזאת פחתה, ובימינו היא כמעט אינה קיימת. זו עובדה שגם המאמין צריך להודות בה. אבל זו לא נטישה. זו התבגרות. התורה עצמה מתארת את המעבר הזה: במדבר ירד מן מהשמים, ובארץ ישראל צריך לחרוש ולזרוע ולחכות לגשם.

ואיפה אלוהים עכשיו? בכל דבר שאנחנו מסתכלים עליו. בחוקי הטבע, בסדר של העולם, ביכולת שלנו להבין אותו. הוא לא צריך להתגלות בניסים, כי הוא מתגלה כל הזמן דרך העולם עצמו. ומי שלמד את הטיעונים הקודמים, רואה את זה.

יש בתמונה הזאת גם משהו משחרר. המאמין לא צריך לחיות בתחושה שכל מה שקורה לו הוא מסר מהשמים, ולא צריך לפחד שהמדע "מסתיר" את אלוהים. הוא יכול להבין שבדרך כלל לא יקרה נס, שמה שיקרה הוא תוצאה של חוקי הטבע ושל מעשיו, ושזה בדיוק העולם שאלוהים רצה.