שאלת הוודאות הנבואית

השאלה: איך ידע?

הקב"ה אומר לאברהם לעקוד את יצחק בנו. זה ציווי נורא.

אז איך ידע אברהם שהקול הזה הוא באמת קול ה'? אולי היה זה שד שבא להכשיל אותו? אולי אשליה, דמיון של הלב?

הנבואה אינה טקסט, אלא ראייה

השאלה הזו מניחה שהנבואה היא כמו מכתב: מקבלים מסר, ואז צריך לבדוק מי שלח אותו ומה הוא אומר. כלומר, היא דורשת פרשנות (הסבר, ניתוח).

אבל הנבואה אינה כזו. היא חוויה תפיסתית בלתי אמצעית: הנביא קולט את הדיבור האלוקי ישירות, כמו שאנחנו קולטים את העולם בחושים.

חשבו על אדם בריא שרואה שולחן מול עיניו. הוא לא שואל את עצמו: "אולי העיניים שלי מטעות אותי?". הוא פשוט רואה. הוודאות אינה מסקנה של חשבון, אלא חלק מהראייה עצמה.

כך גם אברהם. הוא לא "הסיק" שהדיבור בא מה'. הוא תפס אותו בוודאות מוחלטת, ולא היה לו שום ספק במקור הציווי.

כך כותב גם הרמב"ם (מורה הנבוכים ג, כד): העקדה מלמדת שמה שהנביא קולט בנבואה הוא אצלו ודאי לגמרי. שאם לא כן, אברהם לא היה ממהר לשחוט את בנו יחידו.

המסקנה. אברהם לא היסס ולא חיפש הוכחות, כי הנבואה לא הייתה אצלו השערה אלא ודאות – ודאות של מי שרואה בעיניו.