למה התורה פותחת בסיפורים ולא במצווה? לימוד ערכים מהתנ"ך היום

קושיית רבי יצחק

רש"י פותח את פירושו לתורה בדברי רבי יצחק: "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם', שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית?"

החשוב כאן הוא לא התשובה, אלא ההנחה שבשאלה. רבי יצחק מניח שהתורה היא בעיקר ספר של ציווי והוראה. לפי זה, כל חלק שאין בו מצווה צריך הצדקה. וזה לא מעט: כל ספר בראשית ורבע מספר שמות.

"ספר הישר"

המסורת קוראת לספר בראשית "ספר הישר", ולא "ספר החוק" או "ספר המצוות". הסיבה: האבות והאמהות היו אנשים ישרים. הדרך שבה חיו והחליטו היא מודל לחיקוי.

הטענה

כנראה שפעם התנ"ך שינה את העולם. הוא לימד אנושות אכזרית מהו מוסר בסיסי.

היום המשימה הזו כבר הושלמה. ערכי המוסר נכנסו עמוק למצפון האנושי. לכן כשאנחנו קוראים בתנ"ך, איננו לומדים ממנו מוסר חדש. אנחנו מוצאים בו אישור למה שכבר האמנו בו.

שני דברים שקורים כשקוראים היום בתנ"ך

1. מסר מוכר. אם אדם מוצא מסר כמו "צריך להיות ענו", זה לא לימוד של משהו חדש. זה רק חיזוק של מה שהמצפון שלו כבר אומר לו.

2. מסר שנראה לא מוסרי. אדם לא יאמר "טעיתי מוסרית". הוא יפרש את הפסוק מחדש: כהוראת שעה (דין שנאמר רק לאותו זמן), כמשל, או בפירוש דחוק, עד שיתאים לתחושה המוסרית שלו. כמו הכלל התלמודי "עדיף לדחוק בלשון מאשר לדחוק בסברא": עדיף לפרש את המילים באופן קצת מאולץ, מאשר לקבל רעיון שהשכל דוחה.

המסקנה: בחלקים שאינם הלכה, אנחנו מפרשים את התנ"ך לאור המצפון שלנו, ולא להפך. מקור המוסר היום הוא המצפון, לא הטקסט. וכך גם בעובדות: במעשה בראשית התורה לא באה ללמד אותנו פיזיקה או גיאולוגיה, וכבר הראשונים לימדו שפרשת הבריאה אינה כולה כפשוטה. הטקסט הוא לכל היותר מקור השראה.