נהר מצרים

הנילוס או ואדי אל-עריש?

הנהר הקרוב ביותר מדרום לארץ הוא הנילוס, ויש שפירשו כך, כמו תרגום יונתן בפרשת מסעי: "לנילוס דמצראי". אבל אז כל חצי האי סיני הוא חלק מארץ ישראל. זה נראה מוגזם, וסותר את התנ"ך, שמציג את מצרים כארץ נפרדת על גדות הנילוס.

אם מוותרים על נהר שזורם כל השנה, אפשר לחשוב על ואדי בדרום הארץ. ראשונים ואחרונים רבים הציעו את ואדי אל-עריש, בצפון סיני, כמו רב סעדיה גאון, שמביא בעל "כפתור ופרח".

הרדב"ז, רבה של מצרים במאה ה-16, כתב: "בלי ספק שהוא טעות מפורסם, אלא האמת הברור כי נחל מצרים הוא הנקרא היום ואד אל עריש". והוא לעג לאחד מגדולי הדור, שגר בגדה המזרחית של הנילוס כדי "לגור בארץ ישראל", אבל ציווה להעלות את עצמותיו לירושלים, "כנראה שחזר בו".

ב-1979, כשממשלת בגין התחייבה בהסכמי קמפ-דייוויד לסגת מסיני, השאלה חזרה. כמה רבנים קבעו שנהר מצרים הוא הנילוס, ולכן סיני הוא חלק מהארץ. ולדעה הזו יש תמיכה לא צפויה.

הגט המוזר באייבשיץ

אייבשיץ היא העיר איוואנצ'יצה שבמוראביה, שבה כיהן רבי נתן נטע, אביו של רבי יהונתן אייבשיץ. היא שוכנת ליד מפגש של שלושה נהרות.

בגט כותבים את העיר ואת שם הנהר שלה, כדי לזהות את המקום בלי ספק. בספר "טיב גיטין" (עמ' 128) מסופר על גט שנכתב שם, והסופר כתב: "אייבשיץ דיתבא (היושבת) על נהר אייבושיץ". אבל אייבשיץ היא שם העיר, לא שם של נהר! ובכל זאת, "שלשה גאוני עולם" הכשירו את הגט אחרי שכבר נעשה: המהר"ל מפראג, אב בית הדין של קרקוב, ורבי מרדכי יפה מפוזנן.

ההיתר מבוסס על פרשתנו. התורה כותבת "נהר מצרים", אף שלנהר יש שם משלו, כלומר "הנהר שליד מצרים". וכך גם כאן: "הנהר הסמוך לאייבשיץ".

אבל אם כך, שם הנהר בגט כבר לא מוסיף כלום! בגרמניה מבדילים בין פרנקפורט שעל המיין לפרנקפורט שעל האודר. לפי ההיתר הזה אפשר היה לכתוב "פרנקפורט שעל נהר פרנקפורט", ואיך נבדיל ביניהן?

מכל מקום, הגדולים האלה הבינו, כדבר פשוט, שנהר מצרים הוא הנילוס. ואם הולכים עם זה עד הסוף, גבולות ההבטחה כוללים גם חצי מסודן, את אריתריאה וחלק גדול מאתיופיה. אז למה בעצם טרחו להביא את יהודי אתיופיה למדינת ישראל, במקום להשאיר אותם שם כמתנחלים בקצה גבול ההבטחה? מעניין.

11