האם מותר לכבס במכונת כביסה בחול המועד?

א. מה נאסר, ולמה

מצווה לכבס את הבגדים לפני החג. מעיקר הדין היה מותר לכבס בחול המועד לצורך המועד עצמו. ובכל זאת חכמים אסרו זאת. הטעם: חששו שאדם יסמוך על חול המועד, ידחה את הכיבוס, וייכנס לחג כשהוא מלוכלך.

זהו בדיוק הטעם של האיסור להסתפר בחול המועד. אדם טרוד בהכנות לחג. אם יֵדע שאפשר להסתפר בחול המועד, ידחה את התספורת, וייכנס לחג לא מסודר. לכן תיקנו שיסתפר דווקא לפני החג.

יוצא דבר חשוב: האיסור לכבס אינו "איסור מלאכה" כשלעצמו. הוא תקנה מונעת. מטרתה להבטיח תוצאה אחת: שאדם ייכנס לחג נקי ומכובד.

ב. הראיה: האיסור הוא על הטורח, לא על הכיבוס

הגמרא מביאה בשם רבי יוחנן שמותר לכבס בגדי פשתן בחול המועד. רש"י מסביר: בבגדי פשתן "לא נפישא טירחא" – אין בהם טורח גדול. כך נפסק להלכה אצל רוב ככל הפוסקים.1

כאן נמצאת הראיה. אילו התקנה אסרה את מעשה הכיבוס עצמו, מדוע הותרו בגדי פשתן? הרי גם אותם מכבסים. על כורחנו, התקנה לא אסרה "כיבוס" כמושג מופשט. היא אסרה את הטורח. הטורח הוא שגורם לאדם לדחות את המלאכה ולהיכנס לחג מלוכלך. במקום שאין טורח, כמו בבגדי פשתן, אין את החשש. ואם אין חשש, אין איסור.

זהו היסוד של כל הדיון: הגדר האמיתי של התקנה הוא טורח, לא כיבוס.

ג. חיזוק: בגדי ילדים – ובגדינו היום

בגדי תינוקות וילדים קטנים מתלכלכים כל הזמן. גם אם יכבסו אותם לפני החג, הם יתלכלכו שוב. לכן מותר לכבסם בחול המועד כדי ללבוש אותם במועד. כאן אין "דחיית מלאכה". יש צורך שחוזר ונשנה בכל מקרה.

הרמב"ם נתן בדיוק את הנימוק הזה להיתר בגדי פשתן: הם "צריכים כיבוס תמיד". גם אם יכבסם לפני המועד, יצטרך לכבסם שוב במועד. כלומר, כשהצורך בכיבוס חוזר בתדירות גבוהה, כיבוס מוקדם לא מועיל כלל, ולכן אין איסור.

זהו בדיוק מצבנו היום. כל אדם מחליף חולצה ומכנסיים כמעט מדי יום. בגדינו טעונים כיבוס תדיר, ממש כמו בגדי ילד שמתלכלכים מדי יום. אם כן, יש מקום ברור להשוות את בגדי המבוגרים של ימינו לבגדי הקטנים, ולבגדי הפשתן לפי הרמב"ם.

ד. דרך שנייה: גזירה אינה חלה על מה שלא היה קיים

עד כאן הראינו דבר אחד: אילו מכונת הכביסה הייתה קיימת בימי חז"ל, סביר שלא היו גוזרים עליה. כל טעם הגזירה הוא הטורח, וכאן אין טורח.

ועוד טענה, מכיוון אחר, פורמלי. גזירה חלה רק על מה שעמד לנגד עיני הגוזרים בשעת הגזירה. אי אפשר להחיל גזירה קיימת על מכשיר שלא היה בנמצא כשגזרו אותה.

דוגמה לכלל זה: כלי זכוכית חייבים בטבילה. הטעם: הם דומים לכלי מתכת, שאם נשברו אפשר להתיך אותם ולהכין את הכלי מחדש. ואף על פי כן, אחרונים רבים כתבו שכלי פלסטיק פטורים מטבילה, אף שבמהותם הם דומים לכלי זכוכית. הם לא בדקו את הדמיון ולא השוו סברות. הטעם שלהם פורמלי בלבד: כלי פלסטיק לא היו קיימים בזמן חז"ל, והגזירה לא נאמרה עליהם.

אותו כלל חל כאן. גזירת חז"ל על הכיבוס נאמרה על "כיבוס" כפי שהיה בזמנם: שפשוף ידני, טורח ומלאכה. מכונת כביסה היא מכשיר שלא היה קיים באותה מציאות. לכן, מעצם המבנה של הגזירה, היא אינה בכלל מה שנאסר – בלי להיכנס כלל לשאלה מה היו חכמים מחליטים אילו הכירו אותה.

יש כאן אפוא שני נתיבי הוכחה עצמאיים:

1. הנתיב המהותי (סעיפים ב–ג): אין במכונה את מה שהגזירה באה למנוע.

2. הנתיב הפורמלי (סעיף זה): הגזירה מעולם לא חלה על מכשיר זה.

כל אחד מהם, לבדו, מספיק להוציא את מכונת הכביסה מכלל הגזירה.

ה. מבחן המציאות

אפשר לבדוק את הדברים גם מן התוצאה. נניח לרגע שאין שום מחלוקת, וכל הפוסקים מתירים לכבס בחול המועד בלי כל סייג. האם היינו רואים אנשים מגיעים לבית הכנסת בערב החג מלוכלכים, עם כתמים על הבגדים? ברור שלא.

כלומר: התכלית שהתקנה באה להבטיח – שאדם לא ייכנס לחג מלוכלך – מתקיימת היום ממילא, גם בלי האיסור. זה מאשש שוב שהתקנה מיצתה את תפקידה. במציאות של ימינו אין עוד טעם לקיומה.

ו. שיקול נוסף: שלום בית

מעבר לניתוח ההלכתי, ראוי לצרף שיקול מעשי וערכי. הקלה בעניין הכיבוס, במקום שיש לה יסוד הלכתי כמו שהתבאר, מסייעת לשלום הבית ומקלה את העול מעל האישה.

ז. סיכום למעשה

מצטרפים כאן ארבעה יסודות. שניים מהם עצמאיים, וכל אחד מספיק לבדו. שניים נוספים מחזקים:

1. הטעם המקורי הוא טורח, לא כיבוס. כך מוכח מהיתר בגדי פשתן. בגדינו היום טעונים כיבוס תדיר, ממש כמו בגדי פשתן ובגדי קטנים לפי הרמב"ם.

2. הדרך הפורמלית. גם אם אין לדעת כיצד היו חכמים דנים לו הכירו את המכונה, גזירתם נאמרה רק על כיבוס כפי שהיה בזמנם. מכונת כביסה, מכשיר שלא היה קיים כלל, אינה בכלל הגזירה מעיקרה.

3. מבחן המציאות. התכלית שהתקנה באה להשיג מתקיימת היום ממילא, גם בלי האיסור.

4. שלום בית. חיזוק ערכי ומעשי להקלה.

מכל זה נראה שהגזירה המקורית כלל אינה שייכת במציאות של היום.

מקורות

• איסור כיבוס ותספורת בחול המועד וטעמו: מועד קטן יד ע"א; שולחן ערוך אורח חיים תקל"ד, א.

• היתר בגדי פשתן: מועד קטן יח ע"א, בשם רבי יוחנן; רש"י שם יח ע"ב ד"ה דלא נפישא טירחא.

• בגדי פשתן "צריכים כיבוס תמיד": רמב"ם הלכות יום טוב ז, כא.

• כלי פלסטיק פטורים מטבילת כלים מטעם שלא היו קיימים בזמן חז"ל: אחרונים רבים.